בשנים האחרונות ניתן להבחין במגמה הולכת וגוברת בעולם המשפטי, להעדיף פתרונות המבוססים על הסכמה על פני פתרונות המבוססים על הכרעה. עיקר הדיון נסוב סביב תהליך הגישור אשר מקבל הכרה הולכת וגוברת בעולם המשפטי הכללי ובתחום דיני המשפחה בפרט.
החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה- 2014, הינו החוק שמסדיר את הנושא בתחום דיני המשפחה.
החוק עבר בכנסת בשנת 2014, ערב התפזרותה, והיה תוצאה של הצעה שהגישה ח"כ מירב מיכאלי. נוסחו הסופי של החוק התקבל לאחר דיונים רבים להם היו שותפים גם נציגי הועדה ליישוב סכסוכים של לשכת עורכי הדין. החוק נכנס לתוקפו בשנת 2016 וחולל מהפכה של ממש בהתדיינויות בתחום הגירושין והמשפחה.
החוק החדשני זוכה מחד לתומכים רבים הרואים בו ביטוי להבנה הולכת וגוברת כי ניתן ורצוי ליישב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, בוודאי כאשר מדובר בסכסוכים בתוך המשפחה ועל אחת כמה וכמה כאשר טובתם של ילדים מונחת על הכף. עם זאת זוכה החוק גם להתנגדויות, בעיקר מקרב ציבור עורכי הדין העוסקים בדיני משפחה הרואים בחוק התערבות יתירה ופגיעה בזכות הפרט לגשת לערכאות ובחופש העיסוק של עורכי הדין עצמם.
במצב שקדם לחוק, מי שביקש להתגרש או להגיש תביעה בסכסוך משפחתי (מזונות ילדים, חלוקת רכוש, משמורת וכו'), יכול היה לעשות זאת באמצעות הגשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הדתי אליו הוא שייך. על מנת לעשות זאת פנה הצד שמבקש לפתוח בהליכים משפטיים לעורך דין שניסח עבורו כתב תביעה אשר פירט, לעיתים באריכות ובקיצוניות את הרקע שעומד בבסיס התביעה וזאת על מנת לשכנע את בית המשפט בצדקת דבריו המפורטים בכתב התביעה עניינים מצנעת הפרט, לרוב באופן חד צדדי ומגמתי. הנתבע אשר מקבל לידיו את כתב התביעה, נפגע עמוקות מהתיאורים וממהר לשכור עורך דין מטעמו אשר ישיב מלחמה ויתאר את תפיסת המציאות מנקודת מבטו תוך השתלחות, לעיתים חסרת רסן בצד התובע.
מכאן הוסיפו הצדדים לנהל את ההליכים ביניהם בפני הערכאה השיפוטית, תוך הגשת בקשות על גבי בקשות, תביעות נוספות ותוך בזבוז כספם וזמנם, אך גרוע מכך- תוך פגיעה בטובתם האישית ובטובת ילדיהם אשר נפגעים ללא כל ספק מעצם ניהול הליכים בין הוריהם, לא כל שכן כאשר לעיתים המלחמה נעשית על גבם ממש והם הופכים חייל במלחמה.
לעיתים השכילו הצדדים להגיע להסכמות ביניהם תוך כדי ניהול ההליכים המשפטיים, אותן הסכמות אשר סביר להניח שהיו מגיעים אליהן גם לפני שפתחו בהליכים משפטיים, אילו היו פונים מלכתחילה להליך גישור, ומוציאים אגב כך הרבה פחות כסף וחוסכים זמן יקר.
החוק החדש מבקש להציב את טובת הילדים לנגד עיני בני הזוג המסוכסכים, כמו גם טובת בני הזוג עצמם, ומחייב את מי שמבקש לפתוח בהליכים משפטיים, להגיש קודם כל בקשה ליישוב סכסוך.
הבקשה מוגשת על גבי טופס פשוט וקל למילוי (גם ללא ייצוג על ידי עו"ד), מבלי לפרט את העובדות המהוות את סיפור המקרה. הדבר נועד להפחית את עוצמת הסכסוך ולאפשר לבני הזוג לנהל הליך ליישוב הסכסוך באווירה פחות תחרותית וקשה מזו הנהוגה בבתי המשפט.
עם הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך, מחויבים הצדדים להגיע לעד ארבע פגישות ביחידת הסיוע. פגישות אלו, המכונות בחוק פגישות מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום) נועדו לפרוש בפני בני הזוג את ההליכים האפשריים ליישוב הסכסוך שביניהם- כאלטרנטיבה לניהול הסכסוך בבית המשפט.
בניהול הפגישות לוקחות חלק עובדות סוציאליות בעלות הכשרה מתאימה וכן עורכי דין שהוסמכו לכך על ידי יחידות הסיוע.
ההליכים האלטרנטיביים, ובראשם הגישור, נועדו לאפשר לצדדים ללבן את הסכסוך בצורה המיטיבה עם בני הזוג עצמם ועם ילדיהם, וזאת מתוך התובנה כי בני הזוג אמנם מביאים את נישואיהם אל קיצם אך נותרים הורים משותפים לאותם הילדים, ולמעשה נותרים קשורים זה בזו למשך שנים רבות נוספות.
אמנם, לעיתים אין מנוס מקיום הליכים משפטיים (כאשר לדוגמא ישנו צד שמבקש להעלים נכסים, במקרים של אלימות חלילה או פערים שאינם ניתנים לגישור), אך הניסיון מלמד כי רובם הגדול של המקרים יכול וראוי שיסתיים בהסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט.
הסכמה כזו תביא לידי ביטוי את מכלול הצרכים של בני הזוג ושל ילדיהם ותיתן להם מענה מיטבי. כאשר צרכים מקבלים מענה בהסכמה של הצדדים לסכסוך, שני הצדדים יוצאים מרוצים ומסופקים, בהרגשה כי הקשיבו להם וכי קיבלו מענה הוגן.
לא פחות חשוב- במקרים רבים, צדדים אשר הגיעו ליישוב הסכסוך בדרך של הסכמה, סללו לעצמם דרך להמשך תקשורת ושיתוף פעולה עתידי למען רווחתם אך חשוב מכך למען רווחת ילדיהם.
הניסיון מלמד כי זוגות שהתגרשו באמצעות גישור ולא באמצעות ניהול הליכים בבתי המשפט, בדרך כלל מקיימים את ההסכם אליו הגיעו, שכן הם עצמם קבעו את תוכנו, ומיומנים יותר בפתרון בעיות אשר מתעוררות בהמשך חייהם מבלי להזדקק לפניה נוספת לבית המשפט.
יש להוסיף ולציין כי בין יתר ההליכים אשר מוצעים לצדדים במסגרת פגישת המהו"ת מצוי גם הטיפול הזוגי והמשפחתי. גם כאן הניסיון מלמד כי לעיתים, כאשר האופציה הטיפולית מובאת לפתחם של בני הזוג הם נענים לה. לעיתים מהווה הדבר גלגל הצלה אחרון של נישואיהם ולעיתים מהווה הדבר הזדמנות טובה לליבון פצעי העבר, גם אם התוצאה הסופית הינה גירושין.
סכסוכים שמקורם ביחסים המשפחתיים וסכסוכי גירושין בפרט הינם סכסוכים שההתמודדות עימם קשה ומכאיבה לכל הצדדים המעורבים בסכסוך. פנייה לבית המשפט במצבים אלו בדרך כלל מחריפה את הסכסוך ואת הכאב. יישוב הסכסוך באחת הדרכים האלטרנטיביות עשויה לרכך את הפגיעה, ללבן את הסכסוך בדרך מיטבית וליישב אותו באופן הוגן וראוי.
במקרים בהם יחידת הסיוע מוצאת כי קיים רצון של בני הזוג ליישב את הסכסוך בהסכמה, היא מעבירה לבני הזוג רשימה של בעלי מקצוע אשר הוכרו על ידה לצורך ביצוע התהליך. היינו, יחידת הסיוע, בעצמה, לא מבצעת לרוב גישורים ותהליכים טיפוליים אלא מהווה גורם מנתב ומפנה.
מרכז עמק השווה והמגשרים מטעמו זכו בהכרה כמגשרים מוסמכים ומצויים ברשימה שניתנת לבני הזוג על ידי יחידות הסיוע.
יש לציין כי אין הכרח לפתוח בבקשה ליישוב סכסוך על מנת ליישב את הסכסוך בדרך של הסכמה. ניתן עוד קודם לכך, לפנות למגשר מוסכם מתוך רצון להגיע להסכם המסדיר את היחסים. במצב כזה, מגיעים להסכמות עוד בטרם פתיחת ההליך בבית המשפט או בבית הדין, ולמעשה ההליך היחיד שבני הזוג נדרשים לו הינו אישור ההסכם וסידור הגט.
